עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה


רשתות יהודיות שהתמקדו בפעילות קהילתית


הכיבוש הגרמני בצרפת גרם להופעת ארגוני התנגדות. רשתות התארגנו וצמחו, מקצתן במסגרת חוקית, אחרות במחתרת. נערות ונערים, גברים ונשים הצטרפו או פנו אל המאקי.

מטרתם: הצלת יהודים ושחרור אדמת צרפת. רבים מפעילים אלה שילמו בחייהם: מעצרים, עינויים, הוצאה להורג בירייה או גירוש אל מחנות המוות שאין מהם חזרה.

לדעת ההיסטוריון ז'ורז' וולרס, היה צורך לעזור ליהודים "להתחבא על-ידי מציאת מסתור בטוח, הכנת מסמכי זיהוי מזויפים, תעודות לידה וטבילה מזויפות, כרטיסי מזון, ולהעבירם בחשאי אל מעבר לגבול השווייצי או הספרדי או לקו התיחום..." (ארגון יהודי למאבק/הנגדות/הצלה 1940-1945).
הצלת ילדים הייתה אחת המשימות החשובות ביותר של המחתרות היהודיות.

OSE "רשת גארל"

OSE
אוז"ה (Oeuvre de Secours aux Enfants) היה ארגון סעד ועזרה של הקהילה היהודית.
פעולתו הייתה בעלת חשיבות מכרעת בהישרדותם של אלפי ילדים יהודיים תחת המשטר הנאצי.
תולדות הארגון : הוא נוסד ב-1912 בסן-פטרסבורג בימי הפוגרומים הגדולים, כאשר האוכלוסייה היהודית סבלה מאנטישמיות ארסית, החוקים האנטי-יהודיים חייבו את היהודים לגור בעיירותיהם הזעירות (שטעטל), בצפיפות קשה ובעוני מרוד. העדר אמצעי תברואה פגע בעיקר בילדים. מול סכנת כלייה פיסית של הקהילות, האינטליגנציה היהודית, רופאים, עורכי דין, מורים, הקימו ארגוני סעד וסיוע, ואוז"ה היה אחד מהם.
מאז הקמתו עסק הארגון בחינוך, רפואה וסעד. לאחר המהפכה הרוסית העתיק אוז"ה את מרכזו לברלין, (1923), ואחר כך לפריס.
אוז"ה הוכר בצרפת כארגון הומניטארי והוא הקים וניהל באזור פריס מחנות קיץ ומרכזי קליטה. הוא טיפל בעיקר בצעירים בני 2 עד 8 ממוצא פולני, אוסטרי או גרמני שהופרדו ממשפחתם.
כבר ביוני 1940, עם כיבוש צרפת בידי הגרמנים, החליטה הנהלת אוז"ה לפנות את ילדי אזור הבירה אל מרכז צרפת ודרומה, ובפרט אל אזור קרז (Creuse), שאבאן, לה-מז'לייר (Chabannes, Le Masgelier) ועוד.
אוז"ה הגיש עזרה דרך הצלב האדום הצרפתי, ליהודים שנכלאו במחנות הריכוז בצרפת.

עם הקמת אוז'י"ף (UGIF, Union générale des Israélites de France), בנובמבר 1941 על-ידי ממשלת וישי לבקשת הגרמנים, במטרה לרכז את כל הארגונים היהודיים תחת גג אחד ולפקח עליהם שולב בו גם אוז"ה.
הארגון המשיך בפעילות החוקית אך פעל גם במחתרת : יצור מסמכים, סיוע כספי, הפקדת ילדים תחת שמות שאולים במשפחות לא-יהודיות, ארגון הברחה אל שווייץ ועוד.
בדרום צרפת ניהל אוז"ה יותר מ20- מעונות ילדים שאיכלסו 1,600 נערים, שמרבית שוחררו ממחנות הריכוז (גורס, ריווזאלט, לה-מיס (Gurs, Rivesaltes, Les Milles). עשרה מהם נסגרו ב 1943.
החל מ 1942, עם התרחבות המצוד אחר יהודים ומעצרם באזור הלא-כבוש, ראשי אוז"ה הבינו ששוב אין הילדים בטוחים במעונות הילדים : המשטרה ערכה חיפושים באחדים מהם, כגון טירת מז'לייר, אחר הילדים בעלי אזרחויות זרות.
הם מחליטים אפוא להקים מערכת חשאית ומפקידים אותה בידי מהנדס תושב ליון, ז'ורז' גארל Georges Garel, המכונה גאסקה (Gasquet). כך הקים אוז"ה את "רשת גארל" שתפקידה לארגן הצלת ילדים מתחת לגיל 16 והסתרתם במוסדות ובמשפחות לא-יהודיים, או להבריחם לשווייץ.
יעד הארגון היה לרוקן בהדרגה את המעונות ולהסתיר את יושביהם אצל גויים במוסדות, במשפחות, במנזרים או אצל איכרים. הארכיהגמון סאלייז' (Mgr.Saliège) של טולוזי מסר לזיורזי גארל רשימת כתובות של מוסדות המוכנים לקלוט ילדים יהודיים כדי להצילם מגירוש למחנות ההשמדה.
הדבר היה כרוך בשינוי זהותו של הילד ובהחלפת שמו בשם 'ארי', מלבד זה, הארגון נדרש לספק למוסדות או לפרטים הקולטים את הילדים, כרטיסי מזון וסיוע כספי, ולגייס עובדות סוציאליות צעירות שיעקבו אחר תנועותיהם של הילדים.

הרשת ארגנה גם חצייה חשאית של הגבול אל שוויץ או אל ספרד. בסיוע כתריסר ארגונים קתוליים, פרוטסטנטיים או חילוניים הצליחה רשת גארל להציל יותר מ 1,500 ילד.
קרוב ל30- מעובדי הרשת נרצחו או הובלו אל מותם. ביניהם גם פולין גודפרוא (Pauline Gaudefroy), אחות רחמנייה קתולית שעונתה על-ידי הגסטאפו ואחר כך הוצאה להורג בירייה. תואר "חסיד אומות העולם" הוענק לה לאחר מותה ב 1976.

ז'ורז' גארל נפטר בפאריז בינואר 1979.
עם שחרור צרפת חזרו מעונות אוז"ה ופתחו שעריהם בספטמבר 1944 והחלו לקלוט ילדים שנותרו ללא קרובים, וכן ילדים ניצולי מחנות המוות.

רשת "מרסל"

הרשת הוקמה בניצה ב 1943 על-ידי מוסה עבאדי (Moussa Abadi), שם קוד 'מר מרסל', ורעייתו אודט (Odette) רוזנשטוק, ילידת פריס, שנשלחה לאושוויץ ונותרה בחיים הודות לפעילותה שם כרופאה.
משפחות יהודיות רבות נמלטו אל ניצה (Nice), שהייתה כבושה בידי האיטלקים עד נובמבר 1943.כאשר פלשו הגרמנים אל דרום צרפת הפך המצב שם למסוכן בין יום והחלו מעצרים. רשת מרסל, בסיועו של החשמן רמונד (Mgr. Rémond) בישוף ניצה, עסקה בהסתרת הילדים שנותרו לבדם עם מעצר הוריהם במוסדות נוצריים תוך הסוואת זהותם, וסיפקה להם תעודות זיהוי מזויפות 'אמיתיות' וכרטיסי מזון.
הרשת פעלה תוך תיאום עם הג'וינט, הששית ואוז"ה.
רשת מרסל הצילה 527 ילדים.

רשת "אנדרה" או "קבוצת פעולה נגד ההגליה"

רשת זו נוסדה ב-1942 במרסיי כיזמה פרטית של יוסף באס (Joseph Bass), שם קוד 'מר אנדרה'.
באס, בסיוע שני סוכנים, דניו סיקירסקי (Denise Siekierski) ('קוליברי' Colibri) ולאון פוליאקוב (Léon Poliakov), החליטו לקחת חלק פעיל בהצלת יהודי האזור : ייצור מסמכי זיהוי, חיפוש מקומות מסתור בטוחים, סיוע סוציאלי.
מר אנדרה נפל בידי הגסטאפו במרס 1944 אך הצליח להימלט. לאון פוליאקוב הצליח גם לשכנע את הרב זלמן שניאורסון מהתאחדות יהודים שומרי מצוות (Association des Israélites pratiquants AIP) לפזר את תלמידיו בין כפרי הסביבה.
יוסף באס, תחת השם 'סרן אנדרה', הקים ברמת שאמבון יחידת אנשי מאקי יהודיים שנטלה חלק פעיל מאוד במאבק בגרמנים. הודות לכך שוחרר מחוז לואר-העליון מידי הגרמנים כבר באוגוסט 1944.

הצופים היהודיים וה"ששית" (Sixième)

תנועת הצופים היהודיים EIF נוסדה ב1923- על-ידי רובר גמזון (קאסטור) (Robert Gamzon, (Castor. עד מהרה נקלטו בה צעירים מכל החוגים : שומרי מצוות, חילונים וציונים, הן אזרחי צרפת והן מהגרים.
ב1938- הם מנו יותר מ 2,500 באזור הבירה, באלזס-לורן ובאפריקה הצפונית (ראה הרב בלוך Memoire Vive מס' 12-13).
עם כניעת צרפת הפך מצבם של היהודים תחת הכיבוש הגרמני מסוכן עוד יותר. רבור גמזון, מנהיגם של EIF הקים את השישית" כזרוע חשאית של הצופים. מטרתה : הצלת צעירים יהודיים רבים ככל האפשר, מציאת מקלט בטוח לכל אחד מהם, וציודם כ"כיסוי" הולם - תעודות מזויפות באיכות טובה.
ה"ששית" פעלה באזור הכבוש שבו הייתה הצלת יהודים קשה ומסוכנת במיוחד, בגלל נשיאת הטלאי הצהוב. אשר לאזור הדרום, המפקדה הייתה במואסאק. האזור ה'חופשי' חולק למחוזות : טולוז, גרנובל, לימוז', קלרמו-פראן וניצה.
בראש כל מחוז עמדו אחראים ומדריכות שהפכו ל'עובדות סוציאליות'. עליהן הוטל לקיים קשר מתמיד בין הילדים המוסתרים, שסבלו מהלם הרחקתם מהוריהם, לבקר אצלם לעיתים קרובות ככל האפשר כדי שירגישו שאינם נטושים, לדאוג למוראל שלהם ולספק את צרכיהם.
בנוסף ארגנה ה"ששית" מעבר ילדים מתחת לגיל 16 לשווייץ, מלווים בעובדת הסוציאלית שלהם.
ב 1944 ארגן רובר גמזון, תחת התואר 'סרן לאגסי, את הזרוע הצבאית-מחתרתית של EIF והתייצב בראשה.
ה"שישית" הצילה ילדים יהודיים רבים מגירוש למחנות השמדה, אבל חברי la Sixième רבים עונו, הוצאו להורג או שולחו אל מותם במחנות.

ועד "רחוב אמלו"

הוקם בספטמבר 1940 בפריס בניהולו של העיתונאי דוד רפופורט (David Rapoport).
הוועד ניהל מטבחים עממיים יהודיים, מעונות ילדים ומרפאה ברחוב אמלו שנודעה כמרפאת "האם והילד".
מעמדו החוקי חיפה על פעילות מחתרתית, מה שהפך אותו למצילם הראשי של היהודים הזרים : הברחה אל מעבר לקו התיחום, תעודות זיהוי מזויפות, סיוע לכלואי המחנות, שיגור חבילות ולעיתים שחרור ילדים (ממחנה פואטיה (Poitiers) בעזרת הרב אלי בלוך). לאחר גלי המעצרים הגדולים, דאגתו הראשית של הייועד" הייתה להפקיד ילדים בודדים בידיים מתאימת.
בדרך זו הצליח להציל מאות ילדים, במחיר מעצרם של פעילים רבים ומותם באושוויץ.

הצבא היהודי : AJ

זהו ארגון צבאי יהודי לוחם שנולד בטולוז (Toulouse) באוקטובר 1940 עם איחודם של שני גרעינים ציוניים : הרביזיוניסטים והסוציאליסטים. הם הקימו באוגוסט 1940 ארגון חשאי שנקרא "יד חזקה", MF שאחד מיעדיו היה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בינואר 1942 הוקם הצבא היהודי AJ עקב חתימת הסכם בין שתי הקבוצות.
בין החברים הראשונים נמנים משתתפי חוג ללימודי יהדות שניהל פול רויטמן (Paul Roitman). יעדם הראשי הוא מלחמה בנאצים.
הצבא היהודי חילק פעילותו בין מספר חזיתות : התנגדות מזוינת, מעבר חשאי של לוחמים אל ספרד על מנת להצטרף אל כוחות בעלות הברית, ייצור מסמכים מזויפים, אימון צבאי.
הוקמו יחידות בערים אחדות ; חוליה לוחמת ראשונה הוקמה בטולוז ואחרי בליון. קבוצות אלו כיוונו מאמציהם גם נגד מסגירי יהודים.
AJ שיתף פעולה גם עם הנוער הציוני (MJ והצופים היהודים (EIF), ועסק בהברחת ילדים אל ספרד ואל שווייץ.
מאקי ראשון של AJ הוקם בנובמבר 1943 בביסק (Bisques) (מחוז Tarn) שב"הר השחור".
ערב שחרור צרפת הוסב שמו של הצבא היהודי לארגון יהודי לוחם (OJC). אחת היחידות בפריו השתתפה בשחרור מחנה דראנסי. למרבה הצער, לוחמים ופעילים רבים נפלו בידי הגסטאפו.

הנוער הציוני MJS

הרשת החשאית להצלת הנוער הציוני זכתה לשם הקוד 'חינוך גופני'. הרשת הוקמה במונפלייר (Montpellier) במאי 1942 ועסקה במיוחד בהצלת צעירים תוך מאמץ להוציאם ממחנות הריכוז, להסתירם, לציידם במסמכים מזויפים ולהגיש להם תמיכה רוחנית וסוציאלית.
MJS הקימה קבוצות ('גדודים') בגרנובל (Grenoble) (אחד המרכזים החשובים של הרשת), אנמאס Annemasse, שאמברי Chambéry וניצה Nice.
תוך שיתוף פעולה הדוק עם ה AJ הרשת השתתפה בפעילויות הצלה של ילדים ומבוגרים בין השאר על ידי הברחתם לשווייץ.
מאות ילדים ניצלו בדרך זו (שתי מלוות, מילה ראסין ומאריאן כהן, Mila Racine , Marianne Cohn, נלכדו ועונו על ידי הגסטאפו. מילה ראסין שולחה למאוטהואוזן (Mauthausen) ונספתה שם.
לאחר מעצרה של מילה המשיכה מאריאן במשימה, אבל במאי 1944 נתפסה עם הקבוצה שליווחה על ידי הגרמנים. הילדים ניצלו הודות לאומץ ליבה ולהקרבתה של הצעירה, אך מאריאן עונתה ונרצחה.

דורה וינברגר


Copyright © Aloumim 2004 - Tous droits de reproduction, de traduction, d'adaptation interdits sans le consentement des auteurs.
כל הזכויות שמורות לאגודת "עלומים"

[דף הבית]