עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה


לעבור את קו ההפרדה


קו ההפרדה מגלם במשך קרוב לשנתיים, תקווה להישרדות : למצוא מקלט באזור הבלתי כבוש.
אבל אסור ליהודים לחצות אותו, ועליהם לעשות זאת במחתרת, אלפים מהם - גברים, נשים, ילדים, חולים - נטלו על עצמם את המשימה המתישה והמסוכנת הזאת.

la ligne
מה היה אפוא קו ההפרדה ההוא? מעין גבול תוך-ארצי, שנקבע בהסכמי שביתת-הנשק שנחתמו בין צרפת לגרמניה ב 22 ביוני 1940.
הוא חצה את צרפת לשניים.

צד אחד, האזור הכבוש, או ה'צפון', היה תחת שליטת המנהלה. הצבאית הגרמנית. הוא כלל 55% משטח המדינה.
הצד השני, ה'אזור החופשי', היה נתון לשליטתה הישירה של ממשלת וישי.
עם חתימת שביתת-הנשק שטף זרם פליטים יהודיים, ובפרט מגורשי אלזאס-לוריין, את איזור הדרום.
כאן גם התמקמו מחדש- בליון, מרסיי, ניס, מונפלייה, טולוז, לימוז', נים - משרדיהם של ארגונים שונים כגון: הקונסיסטוריה המרכזית, OSE ועוד מוסדות צדקה שונים. מוסדות אלה עמדו לכרוע תחת משימות הסיוע ליהודים שנכלאו במחנות (ויש לזכור שהמחנות גירס, ריבזאלט, נואה, רסבדו ואחרים - נמצאים באזור החופשי), ולכל אלה שנמלטו מן האזור הכבוש, לרוב עם מעט המטלטלים שבידיהם בלבד.

אכן, 'חוק מעמד היהודים' חל גם באזור החופשי. מאז נכנס חוק ה 4 באוקטובר 1940 לתוקפו, עלולים יהודים בעלי נתינות זרה להיכלא, על פי החלטה מנהלית של הממונה על המחוז, במחנה ריכוז או במעצר בית.
עקב המגבלות המקצועיות איבדו יהודים רבים את מטה לחמם, ומספר העיסוקים המותרים הלך והצטמצם בהדרגה. החל מקיץ 1941 חויבו היהודים להפקיד את עסקיהם המסחריים, ואחר כך גם נכסי דלא ניידי שבבעלותם, בידי "מנהלים" אריים.

ובכל זאת, תחושת האיום המתמיד הייתה פחותה כאן באזור הכבוש. כאן לא שלט הגסטאפו, ומקצת מן הצעדים נגד היהודים נכנסו לתוקף מעט מאוחר יותר. מפקדי היהודים, שנכפו באזור הכבוש באוקטובר 1940, הפכו חובה באזור החופשי רק ביוני 1941. הטבעת החותמת 'יהודי' על תעודות הזיהוי בוצעה בשלהי 1941 באזור הכבוש, ורק בדצמבר 1942 באזור הדרומי.
כאן גם לא נאסר על היהודים לצאת לרשות הרבים בין שמונה בערב לשש בבוקר, והם יכלו לערוך קניות בכל שעות היממה. גם נשיאת הטלאי הצהוב לא הונהגה.

משתכפו מבצעי המצוד באזור הכבוש, ובעיקר עם התחלת גירוש היהודים מזרחה (27 במארס 1942), הפכה חציית קו ההפרדה לתקוות ההישרדות היחידה. אך הקו נשמר על ידי חיילים גרמנים מצדו האחד, ועל ידי שוטרים צרפתיים מצידו השני.
הדרך החוקית היחידה לעבור אל האזור החופשי הייתה בעזרת Ausweis = רישיון-מעבר, שכמובן לא הוענק כלל ליהודים.
נותרה אפוא רק האפשרות להפקיד את גורלם בידי 'מבריחים' אשר סייעו להם לחצות את הגבול הפנימי, ואם נפלו לידי מבריח חסר מצפון, הלה הפקיר אותם באמצע הדרך לאחר שגזל את כספם.
אבל בקיץ 1942 נסגרה המלכודת. וישי התחייבה להסגיר 10,000 מיהודי האזור החופשי לידי הגרמנים.
כלואי המחנות נרדפו היהודים במידה שווה משני צדי קו ההפרדה, וארגוני הסעד הציבו לעצמם כמשימה מועדפת להציל את הילדים. אשר לקו ההפרדה, הוא איבד את משמעותו בנובמבר 1942 כאשר חצו אותו הגרמנים וכבשו את כל הדרום ובפברואר 1943 הוכרז רשמית על ביטולו.


דורה וינברג


Copyright © Aloumim 2004 - Tous droits de reproduction, de traduction, d'adaptation interdits sans le consentement des auteurs.
כל הזכויות שמורות לאגודת "עלומים"

[דף הבית]