עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה
ועידת אוויאן:
מה לעשות ביהודים בשנת 1938?
מדוע סגרה המלכודת על יהודים רבים כל כך, מדוע לא השכילו לנוס מאימת האיום הנאצי, כך שואלים רבים, פעם אחר פעם.
מעציבה מאוד ואמיתית התשובה לכך, כפי שרומזת לה כותרת בעיתון גרמני לאחר ועידת אוויאן על הפליטים:
" יהודים למסירה בזיל הזול - מי מעוניין? איש אינו מעוניין ! "
מיד עם עלות היטלר לשלטון, ב-1933, ובעקבות ביטויי האנטישמיות הראשונים - חרם על בתי מסחר יהודיים, פיטוריי עובדי מדינה יהודיים - החלו היהודים לנטוש את גרמניה, אמנם, מספרם לא היה רב : 25,000 בשנת 1933. נטיית ההגירה גברה עם פרסום חוקי טהרת הגזע של נירנברג (15/9/1953), ובסך הכול עזבו את גרמניה יותר מ-200,000 יהודים.
בעיית הפליטים הטרידה את חבר הלאומים עוד בשנת 1933. הוקמה נציבות עליונה לענייני פליטים (יהודים ושאינם יהודים), שנתקלה מיד בקשיים עצומים שמנעו ממנה כל פעולה :
- ארצות הברית הבינה את חריפות בעיית הפליטים ואת דחיפותה, אבל טענה שהנסיבות הכלכליות אינן מאפשרות לה להגדיל את מכסת המהגרים שלה,
- צרפת, שהביעה הסכמתה לקלוט מחצית ממספר הפליטים, החליטה גם היא שאינה יכולה לעשות יותר מזה, כי "הזמנים קשים לכולנו".
- הולנד, פולין, וצ'כוסלובקיה קבעו שאין לרשותם לא שטח ולא אמצעי מימון לקליטת פליטים נוספים.
- ארצות אמריקה הלטינית ניסו לגלגל את הכדור זו לזו, ולבסוף לא תרמו כל תרומה לעניין.
- בריטניה קבעה שאירופה 'רוויה' פליטים והכרחי למצוא פתרון מעבר לים.
במרס 1938, עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, מחריפה הבעיה. יישומם המיידי של חוקי נירנברג האנטישמים הולידו תור ארוך של פליטים מוכי פאניקה לפני שער שגרירות ארצות הברית, במאמץ לזכות לאשרת הגירה. אחרים ניסו להשיג אשרות לשוויץ או לאמריקה הלטינית.
נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט, שהבחין בהידרדרות המהירה ובלחץ שהפעילו פלגים מסוימים בדעת הקהל, אך רצה למנוע זרימה המונית של פליטים אל ארצו, החליט ב22 במרס 1938 לכנס ועידה בינלאומית על בעיית הפליטים.
כאשר שמע היטלר על רעיון זה, קרא בציניות, באפריל 1938 : "אני תקווה שארצות העולם, המפגינות אהדה כזאת כלפי פושעים אלה, יתרגמו אותה לנדיבות לב לאמצעי סיוע ממשיים. אשר לנו, נהיה מוכנים להעמיד את הפושעים לרשות כל מדינה המוכנה לקבלם, אפילו על גבי אניות פאר, לא איכפת לי" (נאום שנשא בקניגסברג, אפריל 1938).
הוועידה הבינלאומית שהנשיא פרנקלין ד' רוזוולט קרא לכינוסה, נתקיימה במלון 'המלכותי' באוויאן, בסאבוי העליונה שלמרגלות האלפים הצרפתיים, מ 6 עד 15 ביולי 1938. מטרתה הייתה לדון בהגירתם ובקליטת בארצות שונות של פליטים פוליטיים ושל אנשים הנרדפים בשל גזעם או דתם.
31 מדינות שלחו נציגיהן לוועידה, וביניהן ארצות הברית, צרפת, שוויץ, בלגיה, ארצות סקנדינביה, בריטניה ומושבותיה, וארצות אמריקה הדרומית, איטליה ו אירלנד, דרום אפריקה וסלבדור סירבו להשתתף. ברית המועצות וצ'כוסלובקיה לא יוצגו, הונגריה, רומניה ופולין שלחו משקיפים. בעיתון הצרפתי Le Temps מיום 8/7/1938 נכתב: "פולין, שעניין רב לה בהגירת אוכלוסייתה היהודית, תעקוב בתשומת לב אחר דיוני ועידת אוויאן". גרמניה וארצות אירופה המרכזית והמזרחית לא הוזמנו. פרט לנציגי מדינות, 33 ארגוני דת וסעד (וביניהן הסוכנות היהודית, מיוצגת על ידי גולדה מאיר וארתור רופין) שלחו נציגים שקיבלו רשות דיבור במהלך הדיונים. כמעט כל הארגונים הבינלאומיים היהודיים היו מיוצגים.
עיני העולם הופנו אל אוויאן, ורוב עיתוני הימים ההם פרסמו דיווחים יומיומיים על דיוני הוועידה (למעשה, מתוכם שאבו את עיקר המידע עליה) אך אם בתחילתה נתלו בה תקוות, עד מהרה לא הייתה ועידת אוויאן אלא מקור אכזבה, התפכחות ו... ייאוש.
עם פתיחת הוועידה הציעה ארצות הברית פעולה בשלושה צירים :
א) כל מדינה המשתתפת בוועידה תודיע על "מספרם וסוגיהם של הפליטים שהיא מוכנה לקלוט".
ב) תתמנה ועדה שתכין תוכנית לתפוצת הפליטים בין המדינות.
ג) גרמניה תיתבע לאפשר למהגרים ממנה לקחת עמם את רכושם או לפחות מקצתו, כדי להקל על בעיית מימון קליטתם.
יש לציין שבמרוצת 10 הימים שבהם נמשכה הוועידה, בעיית הפליטים הועלתה ברגש רב על ידי כל הנציגים, בסקירה היומית שהוקדשה ב-Le Temps מיום 8.7.1938 לוועידה נאמר :"הדרמה היהודית היא מן הכואבות ביותר בתולדות זמננו", ואולם, פרט להבעת האהדה מפי נציגי המדינות כלפי המשפחות הנפגעות, קורבנות "ממשלות טוטליטריות", אף אחת מן הממשלות. פרט לסאן דומינגו שנאותה לקלוט 100.000 פליטים, לא הייתה מוכנה למאמץ משמעותי למענם, ארצות הברית קלטה 27,000 עד 30,000 מהגרים בשנה.
ניו זילנד הביעה נכונות לעיין בפניות פרטניות.
קולומביה לא יכלה לקלוט אלא פועלים חקלאיים.
אורוגוואי תסכים לקלוט חקלאים מהגרים בתנאי שיש בידם אמצעים.
אשר לאוסטרליה, נציגה השמיע את ההצהרה המדהימה הבאה : "עד כאן לא הייתה אצלנו בעיית גזע, ואין אנחנו מוכנים להסתכן בשינוי מצב זה עם בואם של יהודים", ארצות אירופה המערבית היו כולן "רוויות", הנרי בראנז'ה הצהיר : "צרפת הגיעה למידת רווייה כזאת, שאין באפשרותה לקלוט פליטים נוספים מבלי לגרום לערעור שיווי המשקל של החברה שלה. חרגנו מן הגבולות כבר מזמן".
רוברט המקורט כתב ב-La Croix מאמר (14.7.1938) תחת השם "בעייתם הכאובה של המהגרים" שבו אנו קוראים : "גלי ההגירה האנושית הנגרמים על ידי משטרים מסוימים, ושאליהם הפנתה ועידת אוויאן את תשומת לבנו מחדש... מעמידים את ארצנו בפניי בעיה אישית. . . למסורת הצרפתית, המחייבת את ארצנו להיות 'ארץ מקלט למנודים', ברור שיש פן שני, שחובה עלינו לקרוא בשמו כאן ובתקיפות, אסור שהכבוד יגרור עמו סיכון. הסיכון מנקר עיניים. הוא עלול לבוא עקב מעין אי איזון בין העוצמה המספרית המקומית ומספר האלמנטים מן החוץ, שיגרור אחריו תחושת זרות גוברת אצל התושבים המקוריים: , הוא עלול לבוא גם מאיכותו המוסרית הירודה של האלמנט המיובא... עם אינו יכול להסכים להחריב את עצמו מתוך אהבת הזולת:"
אשר לבריטניה, היא התנתה מראש את השתתפותה בוועידה בכך, שאפשרות העלייה לארץ ישראל (הנתונה למנדט בריטי) לא תועלה כלל, ב 15 ביולי ננעלה הוועידה תוך קבלת מספר החלטות מעורפלות ודמיוניות : "ועדה בין-ממשלתית לסיוע לפליטים גרמניים ואוסטריים תפתח במשא ומתן במטרה להביא לשיפור מצב הדברים הנוכחי, ולהפוך את זרם היוצאים לתנועת הגירה מסודרת, היא תבוא בדברים עם ארצות המקלט והקליטה כדי להגדיל את אפשרות ההתיישבות הקבועה", מושב הוועדה הוא לונדון, והיא תתכנס בעיר זו ב -3 באוגוסט 1938, ועידת אוויאן הסתיימה !
כבר ב 8 ביולי 1938 יוצא New Herald Tribune בכותרת ראשית : "650,000 מהגרים יהודיים נדחו על ידי הכול באוויאן", אשר לעיתון הגרמני Reichswart, הכותרת שלו ב-14.7.1938 כבר הייתה : "יהודים למסירה בזיל הזול - מי מעוניין ? איש אינו מעוניין !" ואילו Danziger Verposten הכריז: "נוכחנו לדעת שביטויי חמלה כלפי יהודים נשמעים רק כל עוד יש בחמלה זאת כדי לפרנס כוונות עוינות כלפי גרמניה, אבל שום מדינה אינה מוכנה להילחם בנגע התרבותי שפשה באירופה המרכזית על ידי קליטת כמה אלפי יהודים.
הוועידה מהווה אפוא הצדקה מלאה למדיניות הגרמנית כלפי היהודים ".
וועידת אוויאן הייתה כישלון, ושום בעיה לא מצאה את פתרונה, אך היא הייתה יותר מכישלון, היא הייתה מבוא הרשמי של ה 'פתרון הסופי'. היטלר למד ממנה ששום ממשלה לא תתערב כאשר יחליט לנקוט בצעדים "בלתי הפיכים" לפתרון הבעיה היהודית.
הסופר הפרוטסטנטי יוכן קלפנר רשם ביומנו האישי בתאריך 23/8/1938 : "אחרי שוועידת אוויאן הוכיחה שיהודי גרמניה לא יזכו לישועה מידי זרים, הכול הפך להיות טראגי יותר" [מתוך ספרו של קלפנר Unter dem Schatten deiner Flugel כמצוטט בספר "ליל הבדולח" (הוצ' תאלמן - פיינרמן)].
מאריאן פיקאר