עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה


הולדתם של ארגוני המחתרת היהודיים


אחת התוצאות החשובות...

אחת התוצאות החשובות של מבצעי המצוד וההגליות ההמוניות בשנת 1942 בצרפת הייתה הופעתן של תנועות מחתרת יהודיות.

מסתבר שיותר נכון לדבר על ירידתם למחתרת (חלקית או באופן מלא) של מרבית ארגוני הסעד היהודיים.
כפי שכתבה אנני לאטור ("מחתרת יהודית בצרפת 1944-1940"), "רשתות אלה לא נולדו יש מעין אלא מתוך שירותים סוציאליים יהודיים ושאר גופים יהודיים בעלי נטייה פוליטית זו שהיו קיימים לפני הכיבוש. לפני הסכנה הישירה והמיידית הפכו ארגונים אלו לחשאיים ולמחתרתיים".
בשנתיים הראשונות לכיבוש, הישרדותם של יהודי צפון צרפת שאמצעי הקיום ניטלו מהם והם נחשפו על-ידי כך לאיום של כליאה במחנות ריכוז - הייתה תלויה ביכולתם של הארגונים היהודיים להגיש להם סיוע. ואכן, ועדת 'רחוב אמלו' ose, ועד הצדקה היהודי העירוני של פריז, וארגון 'סולידאריות' שהוקם על ידי מקצת מראשי מחלקת דוברי היידיש בארגון הקומוניסטי -moi (עובדים זרים) - דאגו לצרכים הדחופים ביותר: מטבחים עממים, מרפאות לנצרכים, משרדי סעד, קורסים להסבה מקצועית, מוסדות לילדים, משלוח חבילות לכלואים חסרי משפחה בתשעת מחנות הריכוז של האזור הכבוש... פעילות ההצלה נוהלה בשני מישורים במקביל, האחד גלוי וחוקי והשני חשאי : שחרורים והברחות בסיוע ועד רחוב אמלו וסולידאריות אשר סיפקו מסמכי זיהוי לנמלטים מן המחנות. לאחר מצוד הוול-ד'היל (יולי 1942) עברו רוב פעילי שני ארגונים אלה למאבק מזוין.
באוגוסט 1942 הוקמה יחידת מחץ יהודית : הפלוגה השנייה ftp-moi, על טהרת מתנדבים דוברי יידיש.
מעתה תיתן המחתרת היהודית הקומוניסטית עדיפות לגורם הפוליטי ולפעילות מזוינת לעומת פעולות ההצלה.
כעבור שבועות אחדים שבהם שבתה הפעילות, נוטל על עצמו ועד רחוב אמלו את הסיוע ליהודים נרדפים.
הוא ממנה בראשו את דוד רפופורט וצעיר ציוני בשם הנרי בולאבקו, כאשר ugif (איחוד הארגונים היהודיים שהוקם על פי חוק של ממשלת וישי) משמש ככיסוי רשמי. אבל לאחר ששניהם נעצרים רק רשת הצלת הילדים ממשיכה לפעול, בחשאיות מוחלטת.
רק במרס 1943 עולה בידי שמעון לויט (מייסד תנועת הנוער הציונית mjs) לערוך כמה נסיעות בזק בין הדרום לפריס הכבושה ולארגן רשתות הצלה : 'חינוך גופני' מטעם mjs, ו,הששית' מטעם EIF (הצופים היהודים), הפועלות זה זמן מה בדרום צרפת.
בדרום נעשתה פעילות הסיוע במסגרת UGIF על ידי מספר זרועות לעבודה סוציאלית : OSE (ארגון עזרה לילדים), car (ועד סיוע לפליטים), FSJF (התאחדות ארגונים יהודיים), SSJ (שירותי סעד לצעירים מטעם תנועת הצופים היהודיים).

אחרי המעצרים והגירושים ההמוניים של סוף אוגוסט 1942, אלפי יהודים ששרדו מחפשים נואשות מקלט ואמצעי קיום כמו בפריס. מאידך, ose נאלצת למלט בעוד מועד את כל הילדים בשתיים עשרה הפנימיות שלה, ו-EIF את הצעירים החיים במקלטי נוער, מרכזי הכשרה מקצועית והכשרות חקלאיות שהקימה ב-1940.
הוקם איפוא צוות קטן שפעם מאחורי חזית ה-SSJ וארגן ללא דיחוי ייצור מסמכים מזוייפים ואיתור מקומות מחבוא ומקלט יציבים לצעירים היהודיים הנרדפים. זהו גרעינה של רשת EIF המחתרתית, ה'ששית' , המשלימה את התארגנותה לאחר פלישת הגרמנים אל דרום צרפת ב- 11 בנובמבר 1942.
במקביל מקים שמעון לויט יחידות דומות במונפלייה ובניס במסגרת MJS שהוקמה זה עתה.
אלה יהיו יסודות רשת ההצלה החשאית של הנוער הציוני, שייקרא 'חינוך גופני'.
OSE
בו בזמן מתפתחת רשמת 'גארל' Garel המתמחה בהצלת ילדים מתוך מוסדות OSE הנתונים בסכנה.
ז'ורז' גארל (Georges Garel) הקים וניהל אותה. גם בניס עתידה הייתה יזמה דומה להוכיח את עצמה ב1943- : רשת 'מרסל' שהוקמה על ידי מרסל עבאדי ואשתו אודט.
רשת הצלה יהודית נוספת שלא נשענה על ארגון יהודי קיים כל שהוא, נולדה במרסיי בסתיו 1942 : זוהי 'קבוצת פעולה נגד ההגליה' הידועה יותר בשם 'רשת אנדרה' על שם מייסדה וראשה, יוסף באס המוכנה 'מר אנדרה'.
רשת זו עסקה בהצלת יהודים מכל הגילאים.
כל פעולות המחתרות השונות זכו לסיוע כספי מהג'וינט AJDC = American Joint Distribution Committee.
רק ב1943 הוקמו חוליות לחימה מזוינת ויחידות מחתרת במסגרת OJC (ארגון קרבי יהודי Organisation Juive de Combat)
ואולם, משימתה העיקרית של המחתרת היהודית הייתה בלי ספק הצלתם של היהודים.


ג'ורג גארל
דניז סיקרסקי (קוליברי)


Copyright © Aloumim 2004 - Tous droits de reproduction, de traduction, d'adaptation interdits sans le consentement des auteurs.
כל הזכויות שמורות לאגודת "עלומים"

[דף הבית]