עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה


החותם juif בצרפת


נשיאת הטלאי הצהוב לא הפכה מעולם חובה באזור הדרום, אך ממשלת וישי החליטה- חידוש לגבי האזור הלא כבוש - להטביע חותם juif על כל תעודות הזיהוי והמזון של יהודי אזור זה, בסוף שנת 1942.

tampon JUIF
הטלאי הצהוב, אות משפיל מאין כמוהו, לא נכפה ב 7 ביוני 1942 אלא על יהודי צרפת הצפונית, הכבושה.
צעד זה לא ננקט מעולם באשר לאזור הדרום, אפילו לאחר שצבאות גרמניה פלשו אליו ב 11 בנובמבר 1942.
ובכן, ממשלת וישי שללה עד הסוף את אכיפת נשיאת הטלאי הצהוב.
עמדתה בעניין זה מעוררת תמיהה. "מדוע הפגינה וישי התנגדות נמרצת לנשיאת הטלאי הצהוב, ולא להגליית היהודים הזרים" (מארוס את פקסטון בספרם וישי והיהודים).

הטלאי, צעד נוסף אל הפתרון הסופי של הבעיה היהודית בכל השטחים הכובשים במערב, כפי שהגדירו אוברשטורמפירר ס.ס קנוכן, מפקד משטרת הביטחון בצרפת - מעולם לא נענד על ידי יהודי האזור החופשי-לשעבר של צרפת.
פיליפ פטן, אולי בהשפעת הדמירל דארלאן, ראה בצעד כזה אפליה כלפי יהודי צרפת ובכלל, הוא עמד על כך שממשלת צרפת תהיה הסמכות הבלבדית להגנת צעדיי אפליה.
אך יש לראות זאת לאור ההצהרות ואגרות-הרועים של מג"ר סלייז', ארכיהגמון של טולוז, ושל מג"ר תיאס, הגמון מונטובאן בקיץ 1942 בדבר יחסו של הנוצרי אל היהודים : "היהודים והיהודיות הינם בני אדם... דמם וכבודם אינו הפקר". תגובות אלו השפיעו ככל הנראה על פטן שלא רצה למצוא את הכנסייה הקתולית בין יריביו.
דארקייר דה-פלפוא, ממונה ראשי לעניינים יהודיים החל מ6- במאי 1942, דגל בקולי קולות בנשיאת הטלאי ; ממשלת וישי לא שינתה את עמדותיה, והגרמנים העדיפו שלא להתעקש...

החותם "יהודי"

ואולם, ממשלת וישי עמדה לקבל החלטה פחות רעשנית אך בעלת מטרה זהה : הטבעת חותמת juif על תעודות הזיהוי והמזון (קיצוב) של כל היהודים (צרפתים וזרים) באזור הדרום.
"סימון" זה, פחות ראוותני אבל לא פחות משפיל ומסוכן, היה פרי יוזמת ממשלת צרפת. חוק מס' 1077 מ 11 בדצמבר 1942, שפורסם בעיתון הרשמי שלמחרת, קבע את פרטי הצו.
החותם juif היה בעל אותיות בגובה 1 ס"מ. העיתונות המקומית יידעה את היהודים בדבר חובתם להביא את מסמכיהם להטבעה. הם גם הוזהרו שיישומו הקפדני של החוק ייבדק על-ידי ביקורות על-פי רשימות המפקד מיוני 1941.
החותם "יהודי" לא היה חידוש באשר לאשור הכיבוש. בעקבות החלטת המושל הצבאי הגרמני מ 13 באוקטובר 1940, מפקד משטרת מחוז סיין הורה ב19- באוקטובר 1940 ליהודים להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריהם עד ל 7 בנובמבר 1940, על-מנת לקבל תעודות זיהוי שבהם הוטבע הציון "יהודי" או "יהודיה" בדיו אדומה.

תגובות האוכלוסייה היהודית לחוק מ 11 בדצמבר 1942

חרדה, ולעיתים פאניקה, אחזה בחוגי היהודים, שחששו כי הצעדים האנטי-יהודיים של האזור הכבוש יורחבו גם לדרום.
הרב הראשי ליהודי צרפת, ישעיה שוורץ, ונשיא הקונסיסטוריה Consistoire המרכזית יעקב הלברונר, כינסו את הוועד הפועל של הקונסיסטוריה לדיון על העמדה שיש לנקוט לגבי החוק החדש. אחדים היו בדעה שיש לציית, אבל הרב הראשי הציע דחייה גאה של הצעד המשפיל, יהיו אמצעי הענישה שיינקטו אשר יהיו !
אבל רוב החברים חששו שהתנגדות מצד הקונסיסטוריה המרכזית תביא להשעיית הדת היהודית בצרפת והצעתו של הרב הראשי נדחתה בהצבעת פה אחד למעט שני קולות.

מדוע? "עידן האשליות טרם חלף לגבי רוב-רובם של חברי הקונסיסטוירה הנוכחים, ועדיין קיננה בליבם תקווה לגבי היהודים אזרחי צרפת" (שמעון שוורצפוקס בספרו המאבק נגד וישי).
עם זאת, הקונסיסטוריה המרכזית הפנתה אל פייר לאוואל מכתב מחאה שנוסח בנעימת תקיפה, אך לא יותר מזה...

כמה יהודים התפקדו על-פי הנוסחא החדשה ?

מסתבר שיותר מ 140,000 יהודים הביאו את מסמכיהם לצורך הטבעתם בחותמת juif, אבל יהודים שחצו בחשאי את קו התיחום לאחר יוני 1941 (מועד המפקד הקודם) נמנעו ברובם מהטבעת מסמכיהם.

האם יש תקדימים ל"סימון" כזה?

מסמכי ארכיון אוניברסיטת פריבורג (גרמניה) מצביעים בבירור על-כך שהחל משנת 1933 קיבלו סטודנטים לא-אריים כרטיסים צהובים במקום כרטיסי ההרשמה הרגילים בצבע חום. זהו איפוא ה"סימון" הראשון!
כשבועיים לאחר סיפוח אוסטריה על-ידי הרייך השלישי, בסוף מארס 1938, שלטונות שווייץ שחששו מ "הצפתה בפליטים אוסטרים רבים מידי שייצרו בסיס לתנועה אנטישמית" קבעו שעל כל הנושא דרכון אוסטרי להצטייד באשרת כניסה בטרם יחצה את הגבול האוסטרי-השווייצי.
ואולם עד מהרה הציעה שווייץ לגרמניה, בחששה פן ינקטו הגרמנים בצעד דומה וינהיגו אשרות כניסה לגרמניה או לאוסטריה לאזרחי שווייץ, לסמן את דרכוניהם של היהודים בסימן הכר מיוחד.
גרמניה נענתה ולאחר עיקוב קל הוחל בהטבעת האות J בדרכוניהם של היהודים, כדי לאפשר ל "משטרת שווייץ להבחין במעבר הגבול אם הנוסע יהודי או ארי" (כך נאמר בדו"ח השווייצי).
ב 5 באוקטובר 1938 מאמצת גרמניה את הרעיון השווייצי : "כל הדרכונים הגרמניים המונפקים ליהודים יוטבעו ב J רבתי בדיו אדומה". המילה jude (יהודי) תופיע באלכסון על-פני כרטיסי המזון רק ב 18 בספטמבר 1942.

חלפו 60 שנה, ועדיין זוכרת אני כיצד רעדתי כאשר הגשתי לבעל המכולת בעיירה הצרפתית שבה התגוררנו את כרטיס המזון שהוטבע במילה juif באותיות מסוגננות בצבע אדום.
המתנתי בדאגה להחזרת הכרטיס שמיהרתי ככל האפשר להטמינו בכיסי מפני מבטיהם של שאר הלקוחות שהיו לעיתים... חיילים גרמניים.

מריאן (מלכה) פיקאר


Copyright © Aloumim 2004 - Tous droits de reproduction, de traduction, d'adaptation interdits sans le consentement des auteurs.
כל הזכויות שמורות לאגודת "עלומים"

[דף הבית]