עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה
הבית של נינה
(צרפת 2005)
109 דקות.
הפקה: רוזאנה אלן, ורוס פסקל
תסריט ובימוי: דמבו רישאר
צילום: פלוטו לורן
משחק: ז`אווי אנייס, אדלר שרה, לבקוביץ` קטיה, אלמליח אריה, ברלין שארל, צ`ש אדל, סיטבון ז`רמי.
עלילת הסרט מתרחשת בבית יתומים בצרפת, בשלהי מלחמת העולם השנייה. זהו סיפורה של מנהלת הבית - נינה, פליטה יהודיה מסלוניקי וסיפורם של הילדים: קשיי ההיקלטות, הגעגועים, כאב הפרידה וההתמודדות עם הידיעות על גורל ההורים.
הסרט זכה לציון לשבח במסגרת פרס יו"ר 'יד ושם' לשנת 2006.
נינה, פליטה יהודיה מסלוניקי, מנהלת אחרי השואה בית יתומים לילדים שאיבדו קשר עם הוריהם. בתחילת הסרט אנו מתוודעים להליך הקליטה של אח ואחות המגיעים למקום, אח"כ לאופן העדין שבו היא אוספת ילד מזרועות הוריו המאמצים הגויים. השלווה היחסית נמוגה כאשר מגיעה למוסד קבוצת ילדים ששוחררו ממחנות המוות. הילדים החדשים ממשיכים ללבוש את מדיהם ופועלים כחבורה מגובשת המונהגת ע"י מי שהיה מפקד הצריף במחנה. קשה להם לקבל מרות, קשה להם להאמין למבוגרים, קשה להם למצוא שפה משותפת עם ילדים שלא חוו את זוועות המחנות, קשה לילדים המסורתיים ממזרח אירופה להבין איך אחיהם הצרפתיים מסוגלים להכניס אל פיהם מזון לא כשר...
אחרי שחרור צרפת התקיימו כמה וכמה בתים כמו זה של נינה – מוסדות שטיפלו בילדים ששרדו את הפורענות הנאצית (בארץ לבדה חיים כיום לא פחות מ-800 בני אדם שעברו דרכם). `הבית של נינה` מתמודד בהרואיות עם העניין הרגיש והכאוב וחומק באלגנטיות מן המלכודות הממתינות לכל יצירה הבאה לגעת בנושא הכול כך טעון. בלי התלהמות, בלי רחמנות או התנשאות ובלי סנטימנטאליות סחטנית, הולכת ומתרקמת לה יצירה קולנועית מעודנת במיוחד – המנון לחיים, רוגע ושופע באהבת אדם.
הבמאי רישאר דמבו שהקריירה שלו התחלקה בין אופרה לקולנוע (סרטו הראשון `מהלכים מסוכנים` גרף ב-84` את האוסקר הזר), נפטר מהעולם עוד בטרם השלים את המלאכה על סרטו הארוך השלישי והוא בן 56 שנה. יהי זכרו ברוך.