עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה


במחסן הפחם

בשנת 1942,
בהיותי בת שבע, הורי מסרו אותי ואת אחי בן ה-חמש למשפחה בכפר...

אחי בן השנתיים נשאר איתם בביתנו הקטן בעיר ואלאנסיין Valenciennes.
בוקר אחד הגסטאפו הגיעו, דפקו על הדלת ואחר כך פרצו אותה.
הורי היו בקומה הראשונה, גרנו בבית קטן.
אמי אמרה לאבי: "הם לא יעשו לנו כלום, לך תביא את הילדים!".
אך הוא ברח דרך החצר. אך אמי נשלחה למחנה ריכוז עם התינוק.
אבי בא לקחת אותנו כדי להעביר אותנו לעיר ליאון Lyon  באזור החופשי.
הלכנו אל גדת הנהרEscaut. שם, עלינו על סירה דרך פתח קטן וחשוך שנפלט ממנו ריח של פחם.
פחדתי מאוד.
לא רציתי להיכנס לסירה. התחלתי לצרוח.
אבי דחף אותי באומרו: "שקט, לכי, אם לא – הם יירו בנו!"
נשארנו שם שלושה-ארבעה ימים, אינני זוכרת בדיוק. מוסתרים במחסן הפחם של הסירה, ללא מזון, ורעדנו מקור.
כך עברנו אל האזור החופשי.

לפני 4 שנים בערך חזרתי לעיר Valenciennes.
גברת אחת טלפנה אלי ואמרה לי שהיא ארגנה את המעבר שלנו ובאותה דרך העבירה יהודים רבים אחרים. העלות הייתה 5,000 פראנק. היא הייתה מוסרת לספן חצי מהסכום וחצי מתמונה שקרעה לשתיים. בדרך חזרה, לאחר שהפליטים הגיעו ליעד שלהם בשלום, האיש היה מציג בפני הגברת את חלק התמונה שלו ומקבל את ה-2,500 פראנק הנותרים.

מאז אותם ימים, של שנת 1942, אני פוחדת מהחושך.
אני בפאניקה כאשר האור בחדר המדרגות כבה ואני מוצאת את עצמי בחושך.
ובעד שום הון שבעולם לא אעלה שוב על סירה!

בטי אפל
אלול 5757 ספטמבר 1997


Copyright © Aloumim 2004 - Tous droits de reproduction, de traduction, d'adaptation interdits sans le consentement des auteurs.
כל הזכויות שמורות לאגודת "עלומים"

[דף הבית]