זעקת הלב
מבוא
מדוע יש לקרוא את סיפוריהם ועדויותיהם של הניצולים, להפנים אותם, לחרות אותם בזיכרוננו?
ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה לא יכלו לספר את סיפורם ולעומתם, הניצולים - רבים מהם - ממאנים בתוקף להיזכר בימים ההם. רק קומץ מתוכם העזו לשתף אותנו
בחוויותיהם, ואזרו כוח לפתוח לנו אשנב אל עברם.
אתם, הקוראים, האם יש בכם די אומץ להתעמת בכל ישותכם עם קורותיהם של הניצולים?
על המוראות שפקדו את העדים האלה תוכלו ללמוד מתקציר קורותיהם, והמסופר בעדותם
אינו אלא טיפה אחת בים ייסוריהם.
הכותבים בחוברת הזאת הם חברי 'עלומים', האגודה הישראלית של "ילדים שהוסתרו"
בצרפת בשנות השואה. אחדים מהם קיבלו עליהם גם להופיע בפני ציבורים שונים ולספר
את קורותיהם בשואה.
בעוד שנים מספר רק "זעקות הלב" שהועלו על הכתב יגלו לנו, ולו רק במעט, מה היה
גורלם של הילדים ה יהודים האלה שילדותם נגזלה מהם.
עלומים, ניסן תשס"ו (אפריל 2006)
תודתנו
ליד ושם, ולעמי שטרנשוס - רכז הוצאה לאור על עזרתם היעילה והידידותית להגשמת
פרויקט זה.
ללאורה פלצי על הגהותיה הרבות;
לברטה בדחי, מריאן פיקאר ולדורה וינברגר היוזמות והמוציאות לפועל של חוברת זו.
פתח דבר
ללא עדותם של הניצולים היה נשאר הממד האנושי של השואה וזוועותיה ייוותר
עניין לספקולציות, ואולי גם לאי הבנה.
הקרבנות עצמם אינם יכולים להשמיע קולם; אבל מפיהם של הילדים שהוסתרו ניתן לחשוף
משהו מחיי היומיום שלהם, להבין – ככל שהדבר אפשרי – את השפלתם ואת כאבם, על
שהופרדו מהוריהם, את תחושת העקירה משורשיהם שהייתה מנת חלקם, ואת דחף ההישרדות
שגבר על כל השאר.
מרביתם לא שהו במחנות ההשמדה, אבל אלה מביניהם שחוו על בשרם את אמי הכליאה
במחנות הריכוז בצרפת – כמו גיורס, ריווזאלט ואחרים, והוצאו משם בהותירם אחריהם
הורים, סבים, אחים ואחיות, הללו תמהים עד היום על עצם קיומם. עדותם של "ילדים
מוסתרים" אלה היא כואבת. הם טולטלו בין מוסדות ומשפחות אומנה, אחדים הוחבאו
במנזרים או הועברו בחשאי אל מעבר לגבול; המשותף לכולם – פחד מן המשטרה הצרפתית
והגסטאפו, וחרדה מפני גירוש והשמדה.
בחוברת זו נאספו דברים שראו אור בכתב העת. Mémoire Vive
הם נכתבו בידי גברים ונשים שילדותם ונעוריהם נגזלו מהם, ופצעיהם ממאנים להגליד.
העובדה כי עדויות אלו נמסרו על ידי "ילדים" החיים כיום בישראל זו ההוכחה שהם
שרדו וניצלו. אין לשכוח כי "ילדים" אלו חייבים את הישרדותם לתושייה ולאומץ הלב
שגילו, אולם גם למוסדות ואנשים פרטיים, יהודים ולא יהודיים, שעשו לטובת הצלתם.
אין לכותבי הדפים שלפניכם כל יומרה ספרותית. הדברים כתובים בסגנון מאופק, אבל
אלה עדויות על השואה בצרפת שאי אפשר להתעלם מהן, עדויות הניתנות לאחר שישים
שנות דממה שהם גזרו על עצמם.
Copyright © Aloumim 2004 - Tous droits de reproduction, de traduction, d'adaptation interdits sans le consentement des auteurs.
כל הזכויות שמורות לאגודת "עלומים"