עלומים - אגודה ישראלית של ילדים שהוסתרו בצרפת בימי השואה


שלושת האבות שלי, שלוש האימהות שלי

זו התמונה חסרת הקשר למציאות ונטולת ההיגיון שעולה בדמיוני לפעמים, בשעות הקטנות של הלילה, כשאני מתקשה להירדם. אולי זה חלום שחוזר על עצמו.


בתום יומי האחרון עלי אדמות אני מגיע לפתחי השמיים. על הפקיד בשער לרשום את פרטי.
הוא מבקש לדעת את שמי: איזה מכל השמות שהיו לי, אני שואל. הפקיד מחייך בסבלנות וממשיך: מה שמות הוריך? אילו משלושת האבות ושלוש האימהות, אני שואל אותו. ברגע זה מופיעים בצד שערי השמים כל ששת הורי. אבי שהוליד אותי ואמי שילדה אותי, בדמותם כפי שאני זוכר אותם כשהייתי בן שש וחצי. הם הומתו באושוויץ כשמלאו לי שמונה שנים. לצדם עומדים דוד ז'יל ודודה ז'אן, מצילי מצרפת שסיכנו את חייהם ואת חיי משפחתם כדי לשמור על חיי ילד יהודי פליט ונרדף, בודד ורעב. הם הוכרו כחסידי אומות העולם על ידי "יד ושם". ולידם אבי ואמי שאליהם הגעתי אחרי המלחמה בגיל שתים עשרה: הם אימצו אותי כעבור שנה ונתנו לי אהבת הורים וחיים חדשים, תמכו בי ואפשרו את המשך קיומי.
התבוננתי בתמיהה בשש הדמויות: אבי היה בן ארבעים כשנשמתו עלתה השמיימה דרך הארובה באושוויץ, אבל אני ראיתי אותו עתה צעיר יותר: הוא אחז בחוזקה בידי הקטנה (הייתי בן ארבע וחצי) ומיהר איתי הביתה: אנחנו עוברים ליד בית הכנסת העולה באש ב"ליל הבדולח"*. כמעט ולא ראיתי אותו מאז. עד לגירוש הוא נהג לצאת מוקדם לפנות בוקר: הוא עבד עד מאוחר, עד הלילה, בעבודת כפייה עבור הצבא הגרמני.
את אמי ראיתי מחייכת אלי בעצב; הייתי איתה במחנה גירס במשך כחצי שנה; היא עשתה הכול כדי להקל עלי, להאכיל אותי, להגן עלי, עד שמסרה אותי לזרים, בתקווה שאשרוד, והם הוציאו אותי משם והביאו אותי למקומות מסתור.
בשנות המסתור הייתי, בתקופות מקוטעות, אצל דוד ז'יל ודודה ז'אן. הייתי לילד שלהם לכל דבר, למעט שמי האמיתי והשמות הבדויים שניתנו לי כשהועברתי למקומות מחבוא אחרים. דוד ז'יל ודודה ז'אן גם לא הרשו לי לקרוא להם בשם אבא ואמא. הם הסבירו לי שאחרי המלחמה אמצא את הורי ואחזור אליהם, ואין לאבד את התקווה. לכן הם יהיו לי לאבא ואמא לזמן קצר בלבד, אך לא אקרא להם בשמות אלה. פעמים רבות היו בסכנת מוות בגללי, וחוויתי איתם את הרגעים הקשים – ואלה קירבו אותנו עוד יותר. הם היו בגיל של הורי כשנפרדתי מאמי במחנה.
אמי ואבי שנתנו לי את שמם עיצבו את חינוכי ואת אישיותי.
הם הנחילו לי את דפוסי המחשבה ואת ראיית עולמי. הם קיבלו אז ילד זקן בן שתים-עשרה; ילד נטול שורשים ותקווה, מפוחד. הם הצליחו לביית את הסורר; הייתי לעתים רשע, דוחה, עקשן. רק סבלנות ובעיקר הרבה אהבה יכלו לגשר על הפערים והמרחק ולשקם את חיי הצעירים. ראיתי את הורי שם בשערי השמים, צעירים מהורי שהולידו אותי, צעירים מהורי המצילים מצרפת.
המחזה הזה הוא על-טבעי, בלתי מציאותי; הרי דודה ז'אן עוד בחיים; היא תהיה בת תשעים בעוד שבועיים. אמי תחגוג בעוד חודשיים את יום הולדתה השמונים וחמישה. אשתי ואני עומדים לנסוע אליה לשוויץ כדי להיות איתה. וגם אני עוד נמצא עלי אדמות, מוקף משפחה גדולה – אישה אוהבת, ארבעה ילדים נהדרים ונכדות שהן כל שמחתנו.
אבל בדמיוני או בחלומי אני רואה את ששת הורי בבהירות מדהימה; אמי המחבקת אותי והמפנקת אותי, כאילו ידעה מה יהיה גורלנו, ואבי שאיתו אהבתי לטייל, ללכת לבית הכנסת, ואותו ראיתי מוקדם בבוקר יוצא לכל היום. אני רואה את דודה ז'אן עובדת בבית, ובגינה ובשדות, מטפלת בביתה בפצועי המחתרת ומעבירה משפטים בלתי מובנים לי בטלפון, ואת דוד ז'יל עובד בכרמים, בשדות ובבית המטבחיים ונוהג במהירות במכוניתו השחורה המלאה אנשים לא מוכרים לי. אני רואה את אמי משקיעה מאמצים בסבלנות שלא תתואר לשיקום חיי הצעירים, סופגת את מכות הרשעות שלי ומחזירה לי שבעתיים אהבה והבנה. אני רואה את אבי, שלא ידע לגלות את רגשותיו, מביט בי באהבה ובחכמת חיים; הוא ידע, היא ידעה שבסופו של דבר הם ינצחו.
אני מביט בשלושת זוגות הורי. עד בואי הם מעולם לא נפגשו. שלושה עולמות שונים. הייתי ילדם במשך שבע שנים בגרמניה, לשנים ספורות, ולא רצופות, ולמעלה מחמישים שנה אני ילדם של הורי בשוויץ; כמעט שלוש עשרה שנה הייתי איתם, עד שעליתי ארצה.
ושם, בשערי השמים, כולנו, שבעתנו, מביטים למטה; אנחנו רואים את אשתי האהובה, את ארבעת ילדינו הנהדרים, את נכדותינו המקסימות. ואני שם, בשמים, אוכל מעכשיו לדבר עם כולם. אוכל להודות להם. היש עוד ילד שחב כל כך הרבה, את חייו, לשלושה זוגות הורים?
כשאגיע לשמיים אספר לשלושת האבות ולשלוש האימהות שלי מה הרגשתי כל השנים. כה חבל שבחיינו עלי אדמות לא יכולתי לומר להם כל מה שבלבי.
שם למעלה כולם יודעים איזה אנשים נפלאים היו ששת הורי.

אהוד לב
אוגוסט, 1998 – אדר תשנ"ח


Copyright © Aloumim 2004 - Tous droits de reproduction, de traduction, d'adaptation interdits sans le consentement des auteurs.
כל הזכויות שמורות לאגודת "עלומים"

[דף הבית]